המוסר הכפול של איתן כבל

ערוץ 10 היה על סף סגירה, ח״כים היו בחרדה, דואגים לדמוקרטיה ולתקשורת ולמקומות העבודה שיפגעו. כי ערוץ 10 הוא ״גוף תקשורת חשוב״, גם אם הוא בחובות של מליונים, צריך לגייס הון מהקופה הציבורית כדי להציל אותו - אחרת הלך עלינו. אז, ח״כ איתן כבל עמד על הרגליים האחוריות ודרש לעשות הכל כדי להציל את הערוץ (http://m.ynet.co.il/Article.aspx?id=4164757)

היום, אותו איתן כבל עובר מאולפן לאולפן ומסביר כמה ״חוק ישראל היום״ הכרחי, כמה סגירה של עיתון (כי הוא מחולק חינם, כמובן, לא משום סיבה אחרת. הרי ידוע שynet וערוץ 10 גובים כסף כמקובל) היא פעולה חיובית למען הצלת הדמוקרטיה. 

בנוסף, ציפי ליבני השבוע פלטה בלי בושה שהיא מצביעה בעד החוק כי הוא מקדם אג׳נדה שלא ניראית לה.

הלילה של אטילה

אתמול בלילה התבשרנו על הצטרפותה המפתיעה למדי של "קדימה" לממשלת אחדות בראשותו של בנימין נתניהו. הרחוב הישראלי היה מופתע, המערכת הפוליטית כולה לא הייתה מוכנה למהלך הזה וגם הכתבים הפוליטיים לא היו ערוכים למהלך.

גם אטילה שומפלבי, כתב פרלמנטרי של ynet ואיש ערוץ הכנסת, נאמן עיוור של סיעת "קדימה" בכנסת הנוכחית, לא ידע כלום מראש וידע על המהלך כמעט ביחד עם כל עם ישראל. אטילה עשה הכל בשנתיים האחרונות כדי לנגח את ממשלת נתניהו מעל כל במה. אטילה היה שליח נאמן של "קדימה" בכל כתבה שהוציא מתחת ידו, אבל על התרגיל של שאול וביבי אף אחד לא הודיע לו, והוא פגוע מאוד.

היום אטילה שומפלבי הפגוע הגיע למסיבות העיתונאים של נתניהו ומופז, של שלי יחימוביץ ושל דליה איציק, שאל שאלות ניסה להבין איך עשו לו את זה. רק אתמול הוא היה בטוח שאנחנו הולכים לבחירות, והיום הוא עומד מול הממשלה הכי רחבה שהייתה בישראל ב20 השנים האחרונות.

היום בערוץ הכנסת אטילה נראה מבולבל, עצבני, מתלונן על השקר ששיקרו לציבור, בהלם מהתרגיל שבוצע בחשכת לילה. לא מצליח להבין.

דבר אחד אני אגיד לאטילה: מי שהולך לישון עם כלבים, שלא יתפלא שהוא קם עם פשפשים.

לא כאחד האדם

משה קצב נכנס היום לכלא. בא לציון גואל. מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, הנשיא האנס או האנס הנשיא נכנס היום לבית הסוהר והשמחה היא רבה. הורשע ונכלא נשיא לשעבר, כולם שווים בפני החוק, אבל לעיתון זה לא מספיק.
ב-ynet התקומם רענן בן-צור (קישור לכתבה) על העובדה שקצב הוכנס עם רכב ממש עד דלת בית הסוהר, בעודו מלווה בבני משפחה, דבר שלא איפשר לעיתונאים המסכנים לקבל עוד זווית של פניו השפלות והאוממלות של האנס המורשע. הוא מתפלא מניין לקצב הפריבילגיה המופלאה הזאת, להיות מובל ממש עד סף דלתות בית הסוהר, בעוד שענת קם נאלצה ללכת במו רגליה את כל 20 המטרים המפרידים בין החופש אל החושך. האם קצב מורם מעם?

הנה שתי תמונות מהפעמים האחרונות שקצב היה צריך ללכת ברגל מאיפשהו לאנשהו:

לא הצלחתי למצוא אף תמונה של ענת קם במצב אפילו לא דומה לזה. כשהכתב משווה את ענת קם ומשה קצב, כדאי שישווה גם את יחסה של התקשורת לשני העבריינים.

בימים של חופש העיתונות, זכות הציבור לדעת וזכות העיתונות לחטט איבדנו כל חמלה. צעקת הקוזק הנגזל של התקשורת שלא זכתה לתמונתו של משה קצב פוסע אל מעבר לדלת הברזל מסמלת עד כמה צהובה וצמאת רייטינג העיתונות. כמה שזה חבל שאת הסיקור התקשורתי החליפה התמונה השערורייתית או הכותרת הפרובוקטיבית.

והפרוטקציה של קצב לא הסתיימה בכך. מסתבר שקצב איחר להגיע לכלא מעשיהו. במקום להגיע ב10:00, הוא הגיע באיחור של כ-5 דקות, ולא צפוי להיענש על כך. אין ספק, שווה להיות נשיא במדינת ישראל.

עוד דוגמא מהכתבה לכך שקצב "לא בדיוק כאחד האדם" היא שהוא יזכה לשהות באגף התורני של בית הכלא. ב-ynet מצוטט אסיר שטוען - "אז מה אם יש לו כיפה על הראש?". בשנה האחרונה העיתונות דיווחה לנו על כל תפילה ותפילה שהתפלל קצב, בביתו או בבית הכנסת, כולל צילומי פפראצי של הנשיא לשעבר עם טלית ותשמישים. אבל היום הוא צריך להוכיח שהוא מנהל אורח חיים דתי, אחרת יהיה לו עסק עם ynet ורענן בן צור.

היום שהיה

אחרי כמה ימים של גראדים על איזור הדרום, זה היה היום שהיה:

מפולת בבורסה
מחאה לוחמנית
ממשלה קיצונית
תחרות מתלתלת

טפטוף של טילים

רגע של נחת





ככה זה כשהתקשורת כולה חיה במדינת תל אביב.

מה נשתנה הלילה הזה?

הערב נחתמה העסקה לשחרורו של החייל השבוי גלעד שליט, לאחר 5 שנים בהם ישב בשבי החמאס.

ב-5 השנים האחרונות, מבחינת התקשורת, הרוצחים הערבים היו בסה"כ אסירים. הלילה הזה הלילה הזה כולם מחבלים. ולא סתם מחבלים אלא ארכי-ארכי-מחבלים, מרצחים ארורים, מסוכנים מאוד ואוי ואבוי לנו שהם יתהלכו להם חופשי. איזה מן ראש ממשלה חסר אחריות זה, בלילה הזה.

עד היום התקשורת כמעט ולא העזה להכנס לרשימת המחבלים שבעסקה. היום יעברו שם אחרי שם, יספרו את הנרצחים, יספרו את מאסרי העולם ואת פוטנציאל ההרס של כל אחד ואחד מהנבלות שישוחררו הביתה. עד שהציבור יבין, לשיטתם של מגישי החדשות, שנתניהו אחראי לאסון לאומי. אפשר להמר שכבר בשבוע הבא יונית לוי תדרוש ממנו להתפטר.

דווקא הערב עמית סגל דואג להדגיש מה שלא שמענו מעולם: "על ידיהם של המחבלים שישוחררו דמם של יותר מ1200 ישראלים". הוא מוסיף: "זוהי רשימה קשה מאוד, רצחנית מאוד, של מחבלים כבדים מאוד".

עד הערב הזה לא היה "אבל". כל המצלמות היו בפניהם של אביבה ונועם, שליט היה גלעד, המתנגדים היו הזויים, "בכל מחיר" לא הייתה מילה גסה. הערב, משנחתמה העסקה התחילו ה"אבלים". גלעד שליט יחזור הביתה _אבל_ גם רבי מחבלים. גלעד שליט יחזור הביתה _אבל_ מה יקרה מחר?

עכשיו מראיינים את משפחות הנרצחים. עכשיו מגיעים גם אליהם. הקלוז-אפ של אביבה שליט היה נפלא כשהיא בכתה, עכשיו כשהיא מחייכת עדיף להשמיע את הצד האחר של העסקה.

בשעות הראשונות, כשהפרטים היו חלקיים, אמנון אברמוביץ אמר שעסקה טובה יותר יכולנו לקבל לפני שנתיים. אז בשביל מה חיכינו? דני קושמרו ליקק את האצבעות.
אחרי שעה וחצי, כשרוני דניאל מבשר לנו שרבי המחבלים לא יחזרו הביתה אלא יגורשו, עולמו של דני קושמרו כמעט חרב עליו, יכול להיות שהעסקה שנחתמה לא גרועה כפי שחשב. בלי לחשוב הרבה, קושמרו פולט: "טוב, זוהי נקודת אור קטנה בעסקה הזו", כשברור לכולם שמדובר בהישג משמעותי מאין כמותו. גם לרוני דניאל, שמעיר לו בשידור.

התרומה של התקשורת לנתניהו

בחודשים האחרונים התקשורת הוצפה במאמרים לקראת ספטמבר הבא עלינו לרעה. בספטמבר הייתה אמורה לקום המדינה הפלשתינית על אפו ועל חמתו של גוש הימין והקואליציה. ב20 בספטמבר הפלשתינים יקבלו את הגושפנקה בעצרת האו"ם, בספטמבר תהיה להם לגיטימציה, הם יצאו, הם יתפרעו, המצרים מדרום, הלבנונים והסורים מצפון, הפלשתינים מבפנים. המוני עיתונאים ועיתונאים לכאורה איימו עלינו מעל דפי העיתון ב"צונאמי מדיני" - ואם הממשלה האדישה, ובראשה נתניהו, לא יתעוררו ויעשו משהו אזי שאנחנו מתקרבים אט אט לעבר המצוק, שבסופו תוהו ובוהו.

בשבוע שלפני העצרת התחילו להתגלות סדקים באיומים המשולהבים של בן כספית ואלדד יניב. פתאום גילו לנו שאף מדינה לא תקום בלי רוב במועצת הבטחון. יותר מזה, לא רק שהפלשתינים צריכים רוב במועצת הבטחון, הם צריכים שארה"ב תמנע מלהטיל וטו על ההחלטה - תרחיש הזוי בכל קנה מידה. את זה לא סיפרו לנו בחצי שנה האחרונה, רק ברגע האחרון. חצי שנה העדיפו להלך אימים על אזרחי ישראל עם תרחישי אימים, כתבות ענק במוספי סוף השבוע ואף מילה על כך שברגע האמת אין שום סיכוי שמשהו מתקוות הפלשתינים יתממש. למה?

ובכן, היום, אחרי עצרת האו"ם, ברור לכולם שהכל תוצרת מוחם הקודח של אנשי התקשורת שנתניהו הוא שנוא נפשם. חצי שנה הם אימצו לחלוטין (!) את האידיאולוגיה של ציפי ליבני ו-"קדימה" והיום הם לבנים מבושה וממבוכה, ששום דבר, שום כלום ממה שכביכול העריכו שיקרה - לא קרה.

מה שיפה בסיפור הוא שעד שנחשפו - כזבי התקשורת שירתו את האינטרסים שלה בצורה לא רעה. היום, כשההבטחות ואיומי התקשורת התבדו, אותם איומים בדיוק עושים שירות אדיר לטובתו של נתניהו. עכשיו הציבור מאמין שנתניהו, באמצעות נאום מבריק בעצרת, הציל את מדינת ישראל ברגע האחרון. בזכות נתניהו והמהלכים הטקטים האחרונים שלו הפלשתינים חזרו מניו יורק מושפלים. בזכות נתניהו ניצלנו מצונאמי האדיר שאיים לשטוף אותנו, נתניהו במו פיו וידיו טירפד את המהלך ומשך את מדינת ישראל מקצה המצוק אל מקום מבטחים.
בתקשורת הפכו את ספטמבר לבעיה בלתי פתירה (אלא אם כן נלך בדרכיו של השמאל, אבו-מאזן וארדואן), וכאשר נתניהו "פתר" אותה ביומיים עם אובמה ונאום מרשים, הקרדיט מהציבור היה בהתאם.
בזכות השקרים של התקשורת בחודשים האחרונים, היום נתניהו נתפס בציבור כמושיע הגדול של מדינת ישראל ועם ישראל.
פה התקשורת אכלה אותה בגדול.

אבל גם ביום שאחרי התקשורת לא מרפה. עכשיו מדי פעם מפחידים אותנו ממה שיקרה באוקטובר, ואומרים שביבי נאם יפה מאוד אבל הוא רק מדבר, וכמובן שאולי היה מהלך טקטי יפה אבל האסטרטגיה כושלת. בן כספית, שערוותו חשופה לכל מי שעיניו בראשו, מציין בטורו, בסגנון הילדותי האופייני לו, שרק המשלחת הישראלית מחאה כפיים לנתניהו, ושאיווט ליברמן לא מחא כפיים ושזה לא חוכמה לנתניהו לנאום באו"ם כי הוא כבר מנוסה. ממש כמו ילד קטן וקנאי שמחפש איך לקעקע את ההצלחה של היריב הכי גדול שלו.

אני אסיים בציטוט של בני בגין מנאום בכנסת בנושא פניית אש"ף לאו"ם, בתאריך 29 ביוני, 2011:
"אחרי ספטמבר יבוא אוקטובר, ואחרי אוקטובר יבוא נובמבר, ואחריו דצמבר, ואחריו ספטמבר של 2012, 2013, 2017. ואנחנו נמשיך לשגשג בארצנו, כי איננו תלויים - ואסור, אסור ליצור את המחשבה או האשליה ששגשוגינו בארצנו מותנה ברצון הטוב או ברצון הרע של זולתנו."

זקן חצוף

בבלוג של טל לאור באתר nrg, דיווחה לנו הכותבת על פנייה של תנועת אומ"ץ ליועץ המשפטי על מנת שיבדוק את נושא לינתו של אביה של שרה נתניהו במעון ראש הממשלה. מסתבר שתמוהה בעיניה של תנועת אומ"ץ העובדה שאדם חולה, קשיש בן 97, לן במעונו של ראש הממשלה ונהנה מההדר והפאר, הכל כמובן על חשבון משלם המיסים המסכן. עוד מסתבר שלקשיש דירה משלו, שהיא לא רחוקה מאוד ממעון ראש הממשלה, אז למה שלא יגור שם?
נושא הטיפול באביה של אשת ראש הממשלה עלה לאחרונה לכותרת בעקבות פיטוריה של המטפלת שלו (עובדה זרה בשם טרא שלא התמהמה ומיד לאחר הפיטורין כינסה מסיבת עיתונאים בנושא. כמובן שאף ערוץ תקשורת לא פספס את המאורע התקשורתי החשוב).


לטל לאור "אין ספק קל שבקלים, כי לולא היה מתגורר אביה של אשת ראש הממשלה בבית רוה"מ לא היתה הפרשה מקבלת הד תיקשורתי כה רב והגברת נתניהו היתה חוסכת מעצמה ואף ממשפחתה מבוכה רבה". 
אולי הבדיחה הטובה ביותר שקראתי לאחרונה. אין ספק קל שבקלים? כל תינוק יודע שהתקשורת קופצת על כל הזדמנות לנגח את נתניהו, לא כל שכן את אשתו. בין אם זה בבדיקה יסודית של המיני-בר בחדר שבמלון, או בריפוד הכסא במטוס, התקשורת תכנס לכל פרט ופרט ולא תנוח עד שלא תמצא את הכותרת של הערב. אין ספק קל שבקלים שזירת האירוע בו פוטרה המטפלת היא פרט שולי שבשוליים בכל הפרשה הגרוטסקית הזאת.


טל לאור, מתלוננת על הכסף הרב שעולה לציבור טיפולו של האיש הזקן, ולא רק הטיפול בו, גם סידורי האבטחה והחשמל שהוא צורך והמים והאוכל, ומי יודע מה עוד!
באמת חוצפה שלאשת ראש הממשלה יש אבא חולה בן 97, שצריך טיפול. 
הלוואי וכל בן שהיה לו הורה קשיש היה נוהג ככה באביו, לוקח אותו לביתו במקום לזרוק אותו במוסד סיעודי. איתרא מזלה של שרה ואביה שביתם הוא מעון ראש הממשלה. איתרא מזלה של שרה שבעלה הוא האיש המושמץ במדינה.


לפי בדיקה שעשתה טל לאור אין תקדים לכך שהורה של ראש ממשלה או אשתו לן בבית ראש הממשלה. האם טל לאור בדקה האם בעבר היה מקרה דומה? ומה עם אריאל שרון, שבהוצאות הטיפול בו השתתפה ומשתתפת המדינה? 


אני תוהה כמה נמוך אפשר לרדת במרדף אחרי משפחת נתניהו, כמה קטנוני אפשר להיות וכמה עליבות נפש עוד יש בעיתונאים מהסוג של טל לאור ובארגונים כמו אומ"ץ.