יום שני, 29 בנובמבר 2010

הבוקר של בן כספית

בן כספית כועס מאוד הבוקר. החל מאתמול בערב מתפרסמים פרטי המסמכים המודלפים של "ויקיליקס", מסמכים שחושפים חלקים נרחבים מהדיפלומטיה האמריקאית והטיפול שלה בסוגיות העולם. כנראה בן כספית מאוכזב שלא הוא אחראי לסקופ העיתונאי שמסעיר את העולם, אחרת קשה לי להסביר את הפאניקה שנשקפת מהמאמר שלו הבוקר ב"מעריב".

בן כספית יוצא במתקפה נגד הדיפלומטים האמריקאיים:
"הם מצטיירים כחבורה מגוחכת של חדלי אישים שלא מסוגלים לשמור סוד, מפטפטים ומרכלים את עצמם לדעת ובסוף מגלים שהביצים הסרוחות שהשליכו לכל עבר מרוחות להם על הפרצוף."
כספית מתייחס למברקים האמריקאים בהם נאמר על ברלוסקוני שהוא "חיית מסיבות" ועל פוטין שהוא "גבר אלפא", ותוהה האם בשביל זה משלם האזרח האמריקאי טריליוני דולרים של מיסים.

ובכן, צריך להזכיר לבן כספית שהמברקים שנחשפו הם מברקים שנשלחו בין שגרירים ודיפלומטים אמריקאים  בינם לבין עצמם. המברקים לא היו אמורים להיחשף מן הסתם, ולכן ולא ענו על כל כללי התקינות הפוליטית. כמו כן, כל התבטאות כזו או אחרת היא התבטאות של מי שכתב אותה, ולא של אף אחד אחר, וכך יש להתייחס אליה.

הדיפלומטיה היא משחק, משחק של טקסים וגינונים, משחק של מכתבים ולחיצות ידיים. את המשחק הזה משחקים כבר שנים רבות מנהיגי העולם כמעט בלי להתבלבל. יש לעשות הפרדה בין המשחק הדיפלומטי ובין ההתנהלות הפנימית במסדרונות השלטון. במשחק הדיפלומטי צריך לשמור על ה-"פוליטיקלי קורקט", צריך לשמור על מראה מכובד, צריך לשמור על מה שיש לומר ומה שאין לומר. בדינמיקה הפנימית, במסדרונות ובתכתובות הפנימיות הסגנון הוא אחר, סגנון של אדם לחברו.
לכנות את הדיפלומטים שכתבו את המסמכים שנחשפו כפי שכינה אותם בן כספית זו חוסר הבנה של ההפרדה בין שני מגרשי המשחקים האלו.

נ.ב. כהרגלו, גם במאמר הזה לא החמיץ בן כספית את ההזדמנות לעקוץ את נתניהו בלי קשר לכלום, כשכתב בציניות: "..ובנימין נתניהו 'צ'ארמר, אבל אף פעם לא מקיים את הבטחותיו'. אנחנו בהלם."
בן - גם אנחנו לא הופתענו מי יודע מה.


יום ראשון, 28 בנובמבר 2010

תלוי על הצלב

כבר באמצע השבוע התבשרנו בשער העיתון "ידיעות אחרונות" על כתבה שתופיע בסוף השבוע. בפרומואים הם קראו לזה "שיטת הפוקצ'ה" - כתבה על השף אייל שני שתוכיח לנו שהאיש שרבים התחברו אליו הוא בעצם עוד חלאה.

כמובטח, במוסף "7 לילות" הופיעה הכתבה: ארבעה עמודים מלאים מפרטים את מעלליו של השף שממרר את חייהם של אנשים שלוו לו כספים, ביניהם אשתו לשעבר. כתבה שכתובה בסגנון מלגלג, ציני ושיפוטי. ארבעה עמודים של רוע והשמצות, מספרים לנו איך אייל שני בכלל לא ידע לבשל דגים, מכר עגבניה עם מלח במחיר מופקע, כל הכשרון שלו התבטא בניסוח תפריטים פיוטיים. בזעזוע מסופר על איך שזרק את בת זוגו בשיחת טלפון (!!) אחרי 20 שנות זוגיות. לפרטי פרטים מפורטים חובותיו למשקיעים וספקים שונים.

הסגנון של הכתבה הוא של צליבה בכיכר העיר, בלי ספקות ובלי אולי, מרסקים אדם אל הקיר. אפילו דברי התגובה של אייל שני נפתחים בהערה: "למרות שבפני אייל שני הועלו טענות מפורטות לגבי התנהלותו, הוא בחר להגיב כדרכו". לי התגובה הייתה ניראית בסדר גמור, ההערה הזו באה רק בשביל לתת גוון הזוי ומוזר (כדרכו של אייל שני) לתגובה המתגוננת.

זה הזמן להזכיר שקבוצת "ידיעות אחרונות" נמצאת בסכסוך מתמשך עם חברת "קשת", שמפיקה את התכנית "מאסטר שף" בה אייל שני הוא דמות מרכזית. כמו כן, הסופ"ש בו התפרסמה הכתבה הוא הסופ"ש בו שודר פרק הגמר של התכנית. קבוצת "ידיעות אחרונות" נמצאת בקשרים עסקיים עם הזכיינית "רשת", המתחרה של "קשת".
הכתבה נכתבה בשביל לשפוך את דמו של אייל שני אך ורק כחלק מהמאבק הכלכלי המכוער בין שני הגופים. בלי שום גילוי נאות ובלי שום ערך עיתונאי או ציבורי.

בפרק הגמר של "מאסטר שף", ששודר בשידור חי, נראה אייל שני כמת מהלך, איש מרוסק. זה היה בולט. ככה שברו את האיש הרגיש ביותר שנראה בזמן האחרון על המרקע, מי שהביא אל תוך מערבולת תכניות האוכל שבולעת את כולנו קצת תחכום והתפלספות. יפה עשה הקולגה חיים כהן כשמצא את הזמן והמקום לחזק אותו במעמד הזה מול צופים רבים (ככל הנראה).




יום שישי, 12 בנובמבר 2010

השתלטות הצינור

זה היה בוקר עמוס חדשות. מטוס קרב ישראלי התרסק אתמול בדרום ושני טייסים נהרגו, תאונת דרכים בירדן בה נהרג ישראלי, רצח כפול בנתניה וגם אזהרת מסע חמורה ודחופה הקוראת לכל הישראלים לצאת מסיני.
ב"יום חדש", אחת מתכניות הבוקר של ערוץ 2 בהנחיית דן שילון וטלי מורנו, פתח שילון את התכנית ואמר:

"לפני שניגש לידיעות הקשות נתחיל באתנחתא קלה, שני סרטונים נחמדים"

אז הציגו שילון ומורנו את הסרטונים הנחמדים שכללו תיעוד של צבי נכנס בפראות לפאב כלשהו איפשהו, וילד מפותח מבצע "ליפ-סינג" עם 50-סנט. מובן שהסרטונים הוצגו בטון נוגה, כיאה לימים חדשותיים קשים כל כך.
רק אז התפנה מר שילון להזהיר אותנו על ההתראות הממוקדות והחמורות מסיני.

אני לא נגד מעט הומור בתכניות אקטואליה, אבל האם דחוף יותר להציג סרטון יוטיוב הומוריסטי מאשר להזהיר אותנו ולהודיע לנו על התראות המטה ללוחמה בטרור? האם זוהי דרך לפתוח בוקר בו יקברו שני טייסי צה"ל?

משהו דפוק פה. כמעט בכל תכנית אקטואליה שמכבדת את עצמה מפנים כמה דקות שידור לפינת "צינור" - כל מיני סרטונים "שמשגעים את הרשת". זה מופיע גם במהדורות החדשות עצמן מדי פעם. אני באופן אישי לא אוהב את זה, אבל מוכן להתמודד עם הבעיה הזו בעצמי. הבעיה מתחילה כשסדר העדיפויות משתנה, כשלא יודעים מה לפני ומה אחרי, מה כן ומה לא, כשלא יודעים מה, מתי ואיפה. כמו שזה נראה הבוקר, מישהו התבלבל לגמרי.


יום שני, 8 בנובמבר 2010

מגזימים עם כוכבים

בתכנית הבוקר של ערוץ 2, עם אברי גלעד והילה קורח, הקדישו את רוב המחצית השניה של התכנית לפרומו אחד ארוך לתכנית "רוקדים עם כוכבים".

זה התחיל בראיון עם דליה מזור שמשתתפת בתכנית, בליווי קטעים שלה מהתכנית וחיקויים של אורנה בנאי. מיד לאחר מכן - ראיון עם אקי אבני שמשתתף גם הוא בתכנית, ושוב קטעים מהריקוד המשודר שלו. אחרי שלב המשתתפים הגיע לאולפן רקדן שהמציא דרך לפתור את בעיית האלימות בבתי הספר - ריקודים. אז הגיעה תזונאית שסיפרה לנו מה צריך לאכול לפני שעולים לרחבת הריקודים. אחרי הפרסומות, שכללו פרומו ארוך במיוחד לתכנית, הייתה פינה שסיקרה את מסיבת העיתונאים של פמלה אנדרסון, שבאה להתארח בתכנית. באותה פינה סיקר המגיש גם את תגובות העולם על הריקוד החד מיני ששודר בפרק הקודם של התכנית. בסך הכל כ-25 דקות (ברוטו) של פרומו, בתכנית שאמורה לפתוח לנו את הבוקר.
ואם זה לא מספיק - לאורך כל תכנית הבוקר התנוססה אנימציה עם סמל התכנית בפינה השמאלית העליונה של המסך. הזמנות לצפייה בתכנית התנוססו מפעם לפעם גם בפס הטקסט הנע בתחחתית המסך. מיד בתום התכנית שודר הריקוד של דליה מזור במלואו.

מ-ש-ע-מ-ם!

אני מוכן להמר שגם ב-"שש עם.." ובחדשות הערב, שטרם שודרו, יהיה אייטם כלשהו בנושא הזה.
יש אנשים שלא צופים ב-"רוקדים עם כוכבים" ולא יצפו בזה גם אם זה יהיה הדבר היחידי שישודר בטלויזיה. אחרי כל הפרומואים בעיתונות והטלויזיה אני מאמין שמי שמתעניין בתכנית יודע מתי היא משודרת. ההאבסה הזו, הרצף הזה של תכנים זהים ולעוסים רק לשם הפרומו והמרדף אחרי הרייטינג הוא מוגזם וסר טעם.


יום חמישי, 4 בנובמבר 2010

אהבל

במהדורת החדשות פתחה יונית לוי באייטם הבא: "אפילו בסטנדרטים של הפוליטיקה הישראלית מדובר בהתבטאות יוצאת דופן", עופר עיני תוקף חזיתית את אהוד ברק בראיון לדנה וייס. מיד עוברים לסמול טוק עמוס בחיוכים בין דנה ויונית ואז לקטע מהראיון.

בראיון לתכנית "אולפן שישי" דיבר יו"ר ההסתדרות עופר עיני על אהוד ברק:
"וואלה ברק יש לו תכונה, אין טעות שהוא לא עושה [...] מה אתה מביא פיליפינית? [...] מה אני אגיד לך? צריך להיות אהבל לעשות את זה".
התעקשה דנה וייס ושאלה: "שר הביטחון שלנו אהבל?", ועיני ענה: "אמרתי צריך להיות אהבל לעשות את זה. אמיתי! מי מביא פיליפינית?".
ב"ידיעות אחרונות" ציטטו את עיני: "מה אתה מביא פיליפינית? מה אתה אהבל?". מעבר לכך שהציטוט מופיע בעיתון במרכאות בעוד כלל לא נכתב כלשונו, הרגיזו אותי ההבלטה המוגזמת והסגנון ששכח שמדובר בסך הכל בעוד אימרה לא מסוגננת של חיה פצועה. אז עופר עיני אמר, ביג דיל.

עוד השכילו לעשות ב"ידיעות אחרונות" להבהיר לנו, במקרה שלא ידענו, מה זה אהבל, כדי שחס וחלילה לא יהיה מי שלא יבין את העלבון. במסגרת בעמוד השני מופיעה ההגדרה מתוך מילון רב מילים: "אהבל (ערבית) - טיפש, אידיוט, מטומטם, קשה תפיסה." והמשך באנגלית, במקרה ומישהו יזדקק. אז ההגדרה מופיעה בתוך מסגרת יתומה, ואידך זיל גמור.
בעמוד הראשון של העיתון מתנוסס תור של סימה קדמון - "לא סחבק, אהבל", שמספרת כבר בפתיחת דבריה איך הגיע הזמן שמישהו יכנה את שר החבטות גם במונח "אהבל", שמשום מה פסח עליו עד כה.

לא רק ב"ידיעות אחרונות" התייחסו לנושא בצורה פומפוזית כל כך, רוב כלי התקשורת התנפלו על האמירה כמוצאים שלל רב. האם זו הדרך שמדינה צריכה להתייחס לנבחריה? על הסכסוכים הפנימיים במפלגת העבודה אנחנו יודעים מזוויות רבות, שום דבר לא חדש באמירה הזו מלבד העובדה שמישהו ביטא אותה מול המצלמות. האם לא ראוי לשמור את הידיעות המסוג הזה לעמודים הפנימיים יותר של העיתון כשבעמודים הראשיים נוכל לספר על כתובות הנאצה על ביתו של אלוף בצה"ל, על התבוסה של אובמה בבחירות אמצע הכהונה או על השוטר שירה למוות בנהג המונית בעתלית?
ומה עם קצת שקט למקבלי ההחלטות? אהוד ברק הוא שר הביטחון, תפקיד בעל אחריות גדולה מאוד, שאותו הוא ממלא במסירות נפש ובהחלט לא באופן "אהבלי", עדיף שהראש שלו יתעסק יותר בנושאי ביטחון ופחות בעופר עיני.

עופר עיני הוא סוג של ערס שהגיע לעמדה ציבורית מרכזית מאוד, הוא לא אהבל, אבל הוא ערס, וכך גם הסגנון שלו. בוז'י הרצוג יכול היה להגיד דברים יותר קשים בסגנון יותר עדין, וכנראה לא היה זוכה לכותרות הענק. אם כן, שוב, רוב מהומה על לא מאומה. אז מי כאן האהבל?