התרומה של התקשורת לנתניהו

בחודשים האחרונים התקשורת הוצפה במאמרים לקראת ספטמבר הבא עלינו לרעה. בספטמבר הייתה אמורה לקום המדינה הפלשתינית על אפו ועל חמתו של גוש הימין והקואליציה. ב20 בספטמבר הפלשתינים יקבלו את הגושפנקה בעצרת האו"ם, בספטמבר תהיה להם לגיטימציה, הם יצאו, הם יתפרעו, המצרים מדרום, הלבנונים והסורים מצפון, הפלשתינים מבפנים. המוני עיתונאים ועיתונאים לכאורה איימו עלינו מעל דפי העיתון ב"צונאמי מדיני" - ואם הממשלה האדישה, ובראשה נתניהו, לא יתעוררו ויעשו משהו אזי שאנחנו מתקרבים אט אט לעבר המצוק, שבסופו תוהו ובוהו.

בשבוע שלפני העצרת התחילו להתגלות סדקים באיומים המשולהבים של בן כספית ואלדד יניב. פתאום גילו לנו שאף מדינה לא תקום בלי רוב במועצת הבטחון. יותר מזה, לא רק שהפלשתינים צריכים רוב במועצת הבטחון, הם צריכים שארה"ב תמנע מלהטיל וטו על ההחלטה - תרחיש הזוי בכל קנה מידה. את זה לא סיפרו לנו בחצי שנה האחרונה, רק ברגע האחרון. חצי שנה העדיפו להלך אימים על אזרחי ישראל עם תרחישי אימים, כתבות ענק במוספי סוף השבוע ואף מילה על כך שברגע האמת אין שום סיכוי שמשהו מתקוות הפלשתינים יתממש. למה?

ובכן, היום, אחרי עצרת האו"ם, ברור לכולם שהכל תוצרת מוחם הקודח של אנשי התקשורת שנתניהו הוא שנוא נפשם. חצי שנה הם אימצו לחלוטין (!) את האידיאולוגיה של ציפי ליבני ו-"קדימה" והיום הם לבנים מבושה וממבוכה, ששום דבר, שום כלום ממה שכביכול העריכו שיקרה - לא קרה.

מה שיפה בסיפור הוא שעד שנחשפו - כזבי התקשורת שירתו את האינטרסים שלה בצורה לא רעה. היום, כשההבטחות ואיומי התקשורת התבדו, אותם איומים בדיוק עושים שירות אדיר לטובתו של נתניהו. עכשיו הציבור מאמין שנתניהו, באמצעות נאום מבריק בעצרת, הציל את מדינת ישראל ברגע האחרון. בזכות נתניהו והמהלכים הטקטים האחרונים שלו הפלשתינים חזרו מניו יורק מושפלים. בזכות נתניהו ניצלנו מצונאמי האדיר שאיים לשטוף אותנו, נתניהו במו פיו וידיו טירפד את המהלך ומשך את מדינת ישראל מקצה המצוק אל מקום מבטחים.
בתקשורת הפכו את ספטמבר לבעיה בלתי פתירה (אלא אם כן נלך בדרכיו של השמאל, אבו-מאזן וארדואן), וכאשר נתניהו "פתר" אותה ביומיים עם אובמה ונאום מרשים, הקרדיט מהציבור היה בהתאם.
בזכות השקרים של התקשורת בחודשים האחרונים, היום נתניהו נתפס בציבור כמושיע הגדול של מדינת ישראל ועם ישראל.
פה התקשורת אכלה אותה בגדול.

אבל גם ביום שאחרי התקשורת לא מרפה. עכשיו מדי פעם מפחידים אותנו ממה שיקרה באוקטובר, ואומרים שביבי נאם יפה מאוד אבל הוא רק מדבר, וכמובן שאולי היה מהלך טקטי יפה אבל האסטרטגיה כושלת. בן כספית, שערוותו חשופה לכל מי שעיניו בראשו, מציין בטורו, בסגנון הילדותי האופייני לו, שרק המשלחת הישראלית מחאה כפיים לנתניהו, ושאיווט ליברמן לא מחא כפיים ושזה לא חוכמה לנתניהו לנאום באו"ם כי הוא כבר מנוסה. ממש כמו ילד קטן וקנאי שמחפש איך לקעקע את ההצלחה של היריב הכי גדול שלו.

אני אסיים בציטוט של בני בגין מנאום בכנסת בנושא פניית אש"ף לאו"ם, בתאריך 29 ביוני, 2011:
"אחרי ספטמבר יבוא אוקטובר, ואחרי אוקטובר יבוא נובמבר, ואחריו דצמבר, ואחריו ספטמבר של 2012, 2013, 2017. ואנחנו נמשיך לשגשג בארצנו, כי איננו תלויים - ואסור, אסור ליצור את המחשבה או האשליה ששגשוגינו בארצנו מותנה ברצון הטוב או ברצון הרע של זולתנו."

זקן חצוף

בבלוג של טל לאור באתר nrg, דיווחה לנו הכותבת על פנייה של תנועת אומ"ץ ליועץ המשפטי על מנת שיבדוק את נושא לינתו של אביה של שרה נתניהו במעון ראש הממשלה. מסתבר שתמוהה בעיניה של תנועת אומ"ץ העובדה שאדם חולה, קשיש בן 97, לן במעונו של ראש הממשלה ונהנה מההדר והפאר, הכל כמובן על חשבון משלם המיסים המסכן. עוד מסתבר שלקשיש דירה משלו, שהיא לא רחוקה מאוד ממעון ראש הממשלה, אז למה שלא יגור שם?
נושא הטיפול באביה של אשת ראש הממשלה עלה לאחרונה לכותרת בעקבות פיטוריה של המטפלת שלו (עובדה זרה בשם טרא שלא התמהמה ומיד לאחר הפיטורין כינסה מסיבת עיתונאים בנושא. כמובן שאף ערוץ תקשורת לא פספס את המאורע התקשורתי החשוב).


לטל לאור "אין ספק קל שבקלים, כי לולא היה מתגורר אביה של אשת ראש הממשלה בבית רוה"מ לא היתה הפרשה מקבלת הד תיקשורתי כה רב והגברת נתניהו היתה חוסכת מעצמה ואף ממשפחתה מבוכה רבה". 
אולי הבדיחה הטובה ביותר שקראתי לאחרונה. אין ספק קל שבקלים? כל תינוק יודע שהתקשורת קופצת על כל הזדמנות לנגח את נתניהו, לא כל שכן את אשתו. בין אם זה בבדיקה יסודית של המיני-בר בחדר שבמלון, או בריפוד הכסא במטוס, התקשורת תכנס לכל פרט ופרט ולא תנוח עד שלא תמצא את הכותרת של הערב. אין ספק קל שבקלים שזירת האירוע בו פוטרה המטפלת היא פרט שולי שבשוליים בכל הפרשה הגרוטסקית הזאת.


טל לאור, מתלוננת על הכסף הרב שעולה לציבור טיפולו של האיש הזקן, ולא רק הטיפול בו, גם סידורי האבטחה והחשמל שהוא צורך והמים והאוכל, ומי יודע מה עוד!
באמת חוצפה שלאשת ראש הממשלה יש אבא חולה בן 97, שצריך טיפול. 
הלוואי וכל בן שהיה לו הורה קשיש היה נוהג ככה באביו, לוקח אותו לביתו במקום לזרוק אותו במוסד סיעודי. איתרא מזלה של שרה ואביה שביתם הוא מעון ראש הממשלה. איתרא מזלה של שרה שבעלה הוא האיש המושמץ במדינה.


לפי בדיקה שעשתה טל לאור אין תקדים לכך שהורה של ראש ממשלה או אשתו לן בבית ראש הממשלה. האם טל לאור בדקה האם בעבר היה מקרה דומה? ומה עם אריאל שרון, שבהוצאות הטיפול בו השתתפה ומשתתפת המדינה? 


אני תוהה כמה נמוך אפשר לרדת במרדף אחרי משפחת נתניהו, כמה קטנוני אפשר להיות וכמה עליבות נפש עוד יש בעיתונאים מהסוג של טל לאור ובארגונים כמו אומ"ץ.