שני מקרים של שכתוב ההיסטוריה עלו לאחרונה לכותרות. הצלחתו של אחד הוכחה אמש, והשני כנראה יושלם בקרוב.
אמש התקיים הטקס הממלכתי לזכר הנספים בשריפה בכרמל, 30 יום לאחר האסון. הטקס התנהל כסדרו עד שעלה לדוכן הנואמים ראש הממשלה. עם עלייתו החלו הנוכחים, משפחות הנספים, לקרוא לעברו לפטר את השר אלי ישי, קראו לסלק את שר הפנים מהאולם, החלה מהומה שכמעט הפכה לתגרה פיזית.
את המהומה החל בן זוגה של אהובה תומר ז"ל, דני רוזן, שקרא לנתניהו: "השר שאחראי על כל מה שקרה יושב פה בעזות מצח". מאוחר יותר קרא אדם אחר: "הוא שקרן, הוא הרג את הילדים שלנו".
אלי ישי יצא בבושת פנים מהאולם ונתניהו בקושי הצליח לסיים את דבריו.
בתקשורת הסבירו שהאירוע המביש הזה הוא תוצאה של כעס ותסכול. אני חושב אחרת. אני חושב שהאירוע הזה הוא תוצאה של שכתוב ההיסטוריה, או פרופוגנדה מכוונת ומסע הכפשה שנעשה בשבוע הראשון שלאחר האסון. ברוב כלי התקשורת הלבישו את מלוא האחריות על האסון על כתפיו של אלי ישי. כותרות העיתונים אמרו על אלי ישי כמעט הכל. רוצח הם לא קראו לו, אבל הם עשו את הכל כדי שנחשוב שהוא לא רחוק מזה. אתמול הוכח שהם הצליחו. התקשורת שפכה את דמם של 44 הנספים באסון על ידיו של אלי ישי, שר הפנים, למרות שידעה (וגם כתבה באותיות הקטנות) ששרים רבים נכנסו ויצאו מלשכת משרד הפנים בעשרת השנים האחרונות (מאיר שטרית, רוני בר-און, אריאל שרון, אופיר פינס, אברהם פורז, חיים רמון) ואף הם לא נקפו אצבע בנושא הכבאות בישראל.
אנשי התקשורת יכולים להרים כוסית, במשימה הזאת הם הצליחו ובגדול.
המקרה השני הוא עניינו של הנשיא לשעבר, משה קצב, שהורשע באונס בשבוע שעבר. זמן קצר לאחר הקראת פסק הדין קראו אנשים רבים להסיר את פסלו מבית הנשיא, להסיר את תמונתו מלשכת שר התיירות וכדו'. לא אתפלא אם יציעו להוריד את שמו מספרי ההיסטוריה וישרפו את המסמכים עליהם חתם בתקופת נשיאותו.
קצב לא ראוי לכבוד או להערכה בשום צורה, אבל חשוב להבין - משה קצב היה נשיא מדינת ישראל, ותמיד יהיה הנשיא לשעבר. שום מחיקה לא תשנה את העובדה הזו. נכון, זה כתם גדול מאוד על מוסד הנשיאות, אבל צריך להתמודד עם הכתם הזה ולדעת לקבל אותו וללמוד ממנו. נסיון לשכתב את ההיסטוריה (שעלול להצליח תחת מעטה ההלם והזעזוע) נובע בעיקר מתוך פופוליזם ורצון עז לתמונה וכותרת בעיתון, ותוך כדי כך מוציא את כולנו, כאומה, כקבוצה המפחדת להתמודד עם עברה.
אמש התקיים הטקס הממלכתי לזכר הנספים בשריפה בכרמל, 30 יום לאחר האסון. הטקס התנהל כסדרו עד שעלה לדוכן הנואמים ראש הממשלה. עם עלייתו החלו הנוכחים, משפחות הנספים, לקרוא לעברו לפטר את השר אלי ישי, קראו לסלק את שר הפנים מהאולם, החלה מהומה שכמעט הפכה לתגרה פיזית.
את המהומה החל בן זוגה של אהובה תומר ז"ל, דני רוזן, שקרא לנתניהו: "השר שאחראי על כל מה שקרה יושב פה בעזות מצח". מאוחר יותר קרא אדם אחר: "הוא שקרן, הוא הרג את הילדים שלנו".
אלי ישי יצא בבושת פנים מהאולם ונתניהו בקושי הצליח לסיים את דבריו.
בתקשורת הסבירו שהאירוע המביש הזה הוא תוצאה של כעס ותסכול. אני חושב אחרת. אני חושב שהאירוע הזה הוא תוצאה של שכתוב ההיסטוריה, או פרופוגנדה מכוונת ומסע הכפשה שנעשה בשבוע הראשון שלאחר האסון. ברוב כלי התקשורת הלבישו את מלוא האחריות על האסון על כתפיו של אלי ישי. כותרות העיתונים אמרו על אלי ישי כמעט הכל. רוצח הם לא קראו לו, אבל הם עשו את הכל כדי שנחשוב שהוא לא רחוק מזה. אתמול הוכח שהם הצליחו. התקשורת שפכה את דמם של 44 הנספים באסון על ידיו של אלי ישי, שר הפנים, למרות שידעה (וגם כתבה באותיות הקטנות) ששרים רבים נכנסו ויצאו מלשכת משרד הפנים בעשרת השנים האחרונות (מאיר שטרית, רוני בר-און, אריאל שרון, אופיר פינס, אברהם פורז, חיים רמון) ואף הם לא נקפו אצבע בנושא הכבאות בישראל.
אנשי התקשורת יכולים להרים כוסית, במשימה הזאת הם הצליחו ובגדול.
המקרה השני הוא עניינו של הנשיא לשעבר, משה קצב, שהורשע באונס בשבוע שעבר. זמן קצר לאחר הקראת פסק הדין קראו אנשים רבים להסיר את פסלו מבית הנשיא, להסיר את תמונתו מלשכת שר התיירות וכדו'. לא אתפלא אם יציעו להוריד את שמו מספרי ההיסטוריה וישרפו את המסמכים עליהם חתם בתקופת נשיאותו.
קצב לא ראוי לכבוד או להערכה בשום צורה, אבל חשוב להבין - משה קצב היה נשיא מדינת ישראל, ותמיד יהיה הנשיא לשעבר. שום מחיקה לא תשנה את העובדה הזו. נכון, זה כתם גדול מאוד על מוסד הנשיאות, אבל צריך להתמודד עם הכתם הזה ולדעת לקבל אותו וללמוד ממנו. נסיון לשכתב את ההיסטוריה (שעלול להצליח תחת מעטה ההלם והזעזוע) נובע בעיקר מתוך פופוליזם ורצון עז לתמונה וכותרת בעיתון, ותוך כדי כך מוציא את כולנו, כאומה, כקבוצה המפחדת להתמודד עם עברה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה