משה קצב: הכרעת הדין

09:10
בשעה זו נכנס הנשיא לשעבר, משה קצב, לאולם בית המשפט, שם ישמע את הכרעת הדין במשפטו. בשנה האחרונה התנהל המשפט בדלתיים סגורות, זו הסיבה שלא שמענו עליו כלום ואולי קצת שכחנו ממנו. בתקופה שבה המשפט היה פתוח לתקשורת, הוא התנהל כולו בכותרות העיתונים. המשפט נוהל ברחוב ובתקשורת שהרשיעו את קצב כמעט מהרגע הראשון, אף אחד לא חיכה להכרעת הדין שהתקבלה רק בתום 4 וחצי שנים של משפט.

אתמול והיום נתפסה התקשורת במבושיה. במהדורות החדשות פירטו את ההכרעות האפשריות של בית הדין. משום מה, אתמול והיום אף אחד לא העז להמר, אף כתב לא חרץ לשון ולא הסתכן לומר את דעתו בנושא הזה, כפי שעשו עד היום רבים כשגזרו את דינו חדשות לבקרים. העיתונאים מכירים טוב את הזכרון הקצר של הציבור, הם יודעים שהציבור שוכח מהר מאוד, אבל לא תוך יום אחד.

מחוץ לאולם בית המשפט מתקיימת הפגנת אירגוני הנשים שעמדתן ידועה. לפי כתב ערוץ 22, ארגוני הנשים לא יסתפקו בזיכוי או בהרשעה בעבירות הקלות, הנשים רוצות הרשעה באונס והן תלכנה עם זה עד הסוף. ארגוני הנשים החליטו מראש לא לקבל את הכרעת הדין, אלא אם כן היא תתאים למה שהן חושבות שקרה. 4 וחצי שנים של משפט וראיות לא רלוונטים מבחינתן. למה חשוב לארגוני הנשים להכניס אדם לכלא באשמת אונס, בין אם אנס או בין אם לאו?

09:50
דיווחים וציטוטים מתוך אולם בית המשפט מתחילים לזרום החוצה, הכל נראה כמו הרשעה מוחלטת באונס. זה כנראה יום גדול בישראל, יום שהוכיח שמדינת ישראל היא לא רק הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אלא אחת הדמוקרטיות המובהקות בעולם. מדינה שיכולה להגיש כתב אישום נגד נשיא מכהן ולנהל משפט נגד נשיא לשעבר, כשהכל מתנהל על פי מידות הדין הנכונות.
מצד שני, נשיא שמורשע באונס הוא כנראה אחד מהכתמים הגדולים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל.
כך צועדות להן יחד הבושה והגאווה.

10:05
קצב מורשע סופית בשני מעשי אונס.

קואליציה?

היום ב"הארץ" פורסם על דבריו של שר החוץ אביגדור ליברמן מתוך נאומו בפתיחת הכנס השנתי של שגרירי ישראל. ליברמן כהרגלו ידע להגיד דברים שבינם לבין דיפלומטיה עובר נהר רחב מאוד, והתקשורת כהרגלה ידעה להוציא מהם את המיטב.
ליברמן אמר שהוא חושב שראש ממשלת טורקיה הוא שקרן, שהדרישה להתנצלות מצידו היא חצופה, שנתניהו לא מציאותי ושאין שום סיכוי להסדר קרוב מול הפלשתינים גם אם ניתן להם את תל אביב.
נתניהו מצידו הצהיר שדבריו של שר החוץ לא משקפים את עמדת הממשלה ושיש רק קול אחד לממשלה הזו והוא שלו.

דבריו של ליברמן, כמעט כמו בדרך כלל, הם נכונים. הם לא תקינים פוליטית, הם לא שופעים בדיפלומטיה כיאה לשר חוץ, אבל הם אמת כמעט מוחלטת. עם הדברים שליברמן אומר חלק רחב בציבור מסכים, חלק שמשקלו הפרלמנטרי גבוהה בהרבה מ-15 המדנטים שלהם זכה ליברמן בבחירות האחרונות. ליברמן תמיד ידע להציג את הדברים כהוויתם, בלי להתחנף ובלי להתנצל.
למרות זאת, מרגע שנכנס ליברמן למשרד החוץ, אולי היה חכם יותר לבלום את האימרות האלה מפעם לפעם, לא את כולן, לא תמיד, אבל חלק ולפעמים. בכל זאת, שר החוץ הוא חלק גדול מפניה של הממשלה.

אולם, נתניהו לא חושב ככה. נתניהו לא רואה בשר החוץ שלו חלק מפניה של הממשלה. שוב נתניהו מתנער מהדברים של ליברמן ואומר שאינם מביעים את עמדת הממשלה. לפי נתניהו, הוא היחידי שמביע את עמדת ממשלת ישראל והדברים הם עמדתו האישית של ליברמן בלבד כמו שלכל שר ושר יש עמדה משלו. קואליציה היא לא אוסף של יחידים, וליברמן הוא לא עוד שר בממשלה. יש משמעות לקואליציה כמקשה אחת, ויש חשיבות עצומה לעמדתו של שר החוץ כפי שמביע אותה ברבים. לא יתכן שראש הממשלה יתייחס לשר החוץ כעוד שר דעתן וסוליסט. שר החוץ מייצג את ממשלת ישראל במידה כמעט שווה לנתניהו עצמו והתנערות מדבריו לא תוכל להחזיק לעד.

כדאי שנתניהו ישמור על הקואליציה שלו לא רק מפני הצעות אי-אמון, אלא גם ידאג לשמר אותה כיישות שמייצגת רעיון שלם, רעיון אחד עם התחלה, סוף ודרך. ככה אולי נראה פה בפעם הראשונה מזה הרבה זמן עגלת ממשלה שמקדמת אותנו על גבה למקום טוב יותר.

לזר פנים רבות

תושבי רמת אביב בתל אביב מודאגים. חרדים מנסים להשתלט על השכונה שלהם, להחזיר את ילדיהם בתשובה ולהקים מדינת הלכה מתחת לאף של כולנו. בעקבות זאת החלו התושבים לפעול בבדרכים שונות במטרה לבלום את המגמה. התושבים מתכוונים להציע לבנות ונשות החרדים לטעום מהעולם החילוני, להתקשר למוקד העירוני כדי לפנות עמדות חלוקת תכני הסברה דתיים, לתור אחר דירות החרדים ולנסות לגרום להם למכור או להשכיר את הדירה לחילונים וכדו'.

אל המאבק שלהם הצטרף לאחרונה תושב מרכז העיר, ח"כ ניצן הורוביץ (מרצ). זהו בדיוק אותו ניצן הורוביץ שמתנגד לחוק ועדות הקבלה, החוק שהוא מכנה גזעני מפני שהוא מתיר ליישובים קהילתיים להחליט את מי ירצו ביישובם ואת מי לא. וזה אותו ניצן הורוביץ שמניף בכל מקום את דגל זכויות האדם, שעומד בחזית המאבק נגד גירוש העובדים הזרים וקורא לנו להכיל את השונה, לאהוב את הגר. ניצן הורוביץ שלא מפסיק לצאת בתקשורת כנגד גירוש 25 אלף פליטים סודנים. בחירוף נפש הוא יוצא נגד מכתב הרבנים שקורא לא למכור או להשכיר נדל"ן לערבים! אז כשהרבנים קוראים לא להשכיר דירות לערבים זה "עוד מסמר בארון הקבורה של הדמוקרטיה הישראלית", אבל כשחילונים קוראים לא להשכיר דירות לחרדים זה לגיטימי לחלוטין? מה קרה ניצן הורוביץ? איפה הסבלנות, איפה השיח הרב-תרבותי שאתה אוהב לנופף בו?

למעשה, זה לא מפתיע אותי באמת. היה מפתיע אותי יותר אם הורוביץ היה עומד כנגד תושבי השכונה. הורוביץ בסך הכל מנסה להיות חביב על קהל המצביעים והתומכים הטבעי שלו, שהם בדיוק תושבי רמת אביב החילונים. מעבר לזה, הורוביץ תמיד שמח ללכת בעקבות הלכי רוח "נכונים". מה ש"נכון" לחשוב היום זה בעיקר בעד זרים ונגד חרדים, בעד מה שמצטלם טוב, ומה לעשות, תינוק תאילנדי חמוד יותר מאברך לבוש שחורים.
זה לא מפתיע אותי גם מכיוון שלא האמנתי לכל שיח השמאל בנושא העובדים הזרים, הפליטים הסודנים וועדות הקבלה (שמטרתן בראש ובראשונה היא להדיר רגליהם של ערבים מלגור ביישובים יהודים). לאנשים שהתנגדו לגירושים ולועדות היה קל להתנגד, הם לא היו קרובים אל הזרים. הסודנים באילת, העובדים הזרים בדרום תל אביב, הערבים בגליל - אף אחד מהם לא נחשד כמישהו שהולך להתגורר ברמת אביב (אלא למטרות עבדות). אז כשזה כל כך רחוק מהם, קל לצאת נגד. ברגע האמת, כשהזר גר בדלת ממול, המשקפיים הורודות והליברליות יורדות מעל עיניהם.

העורף של גדעון

ב"הארץ" כתב היום גדעון לוי מאמר על המלחמה הבאה (קישור למאמר). במאמר מנסה גדעון לוי להוכיח לנו שהאופציה הצבאית אינה עומדת יותר כדי לשמור על מדינת ישראל, ועליונותה הצבאית של ישראל אולי לא תספיק לה במלחמה הבאה.
את טיעוניו הוא מבסס הפעם על חולשת העורף, לתפיסתו, כפי שנגלתה באסון השריפה בכרמל. גדעון לוי מאיים עלינו שבמלחמה הבאה ינחתו על ראשוני אלפי טילים מכל כיוון שיגבו אלפי הרוגים: המלחמה הבאה לא תהיה דומה בעוצמתה למלחמת המפרץ ולמלחמת לבנון השניה - היא תהיה גרועה הרבה יותר.

קשה לי להתווכח עם גדעון לוי על איך תראה המלחמה הבאה, לגדעון יש את המקורות שלו, שעומדים כנראה די קרוב למתגי משגרי הטילים. אבל עם הטיעון שלו על חולשת העורף שנתפס בקלקלתו דווקא יהיה לי די קל להתמודד.
מה שאני ראיתי בהתמודדות עם השריפה דווקא די עודד אותי. אני ראיתי ראש ממשלה שמתפקד מצוין, ממשלה שעובדת בשיתוף פעולה, ישובים שמתפנים בזריזות, עזרה בינלאומית לצידה של מדינת ישראל, תמיכה של אזרחים רבים מרחבי הארץ שאירחו אצלם את המפונים. בשעת האמת, לאחר מעשה, המדינה תפקדה מצוין וטיפלה במצב באופן יעיל ונכון בתנאים הקיימים.

נכון, המדינה נתפסה לא מוכנה לשריפת הענק, אבל העורף תפקד מצוין. אולי כדאי להזכיר לגדעון לוי, כדי שירגע, שמערך הכבאות בישראל נתפס לא מוכן מפני שאת רוב האנרגיות והמשאבים מוציאה המדינה על המוכנות למלחמה הבאה. אז בכל הקשור ללחימה ומלחמות, גדעון לוי יכול לישון בשקט.

כתובות שעל הקיר

בימים האחרונים מספרים לנו על הכתובת שהייתה על הקיר. מסתבר שעל הקיר היה כתוב בענק על כל תחלואות מערך הכבאות בישראל ואף אחד לא נקף אצבע.
"מסך עשן" גאה להגיש לכם עוד מספר כתובות שעל הקיר:
1. ליחידה לאבטחת אישים: הרב ח"כ חיים אמסלם עלול להירצח על ידי חרדי פנאט.
2. לרשויות המקומיות: החורף מגיע. השטפונות עלולים להטביע ישובים שלמים.
3. למשרד השיכון: רעידת אדמה חזקה תחריב עשרות אלפי בניינים.
4. למשרד הבריאות: אירוע רב נפגעים עלול להציף את בתי החולים במאות אלפי פצועים שלא תהיו ערוכים לקבל.
5. למשרדי התחבורה, התשתיות והבטחון: בערב אחד יכולה כנופיה של מחבלים לפוצץ עשרות גשרים באיזור המרכז ולהשבית את התנועה.
6. למשרד הרווחה: הורה פסיכופט כלשהו ירצח את בניו וינסה להתאבד.
7. לערבים שבשומרון: אנשי "תג מחיר" ישרפו לכם את שאר עצי הזית שעוד נותרו.
8. לתושבי כדור הארץ: פגיעת מטאור ביבשת אירופה עלולה להשמיד חצי מאוכלוסיית העולם. היו ערוכים.

טוב, אז אל תגידו שלא אמרנו לכם.

של מי המחדל, ואם בכלל

אחרי שכבו הלהבות, פנו כל אמצעי התקשורת לעסוק במחדל. בכל כלי התקשורת מחפשים את האשמים ואת הסיבות לאסון, חוזרים אחורה אל הארכיונים והפרוטוקולים, בודקים מי אמר מה ומתי, מי הצביע איך. העיתונים מתקיפים, המותקפים מגיבים והחגיגה היא רבה. המנופים הוצבו בכיכר העיר, החבלים נקשרו, רק מחכים לראשוני הנתלים, שיתנדבו, שינודבו, שיאנסו אל הגרדום, צמאים רק לתמונת הגופה המתנדנדת.

ב"ידיעות אחרונות" הגישו לציבור את "דוח ידיעות אחרונות" שמפרט בגופו לפרטי פרטים את ההתחמקות של אחראים רבים לכך שמערך הכבאות הישראלי נתפס לא מוכן (בלשון המעטה), כולל את רוב שרי הפנים בעשור האחרון, ביניהם אריק שרון, רוני בר-און, מאיר שטרית, אברהם פורז ואלי ישי. כולם קבלו פניות רבות מחברי כנסת ומבעלי תפקידים בשירות הכבאות, אף אחד לא עשה יותר מדי. אודות כל אלה מפורט בגוף הכתבה. בכותרות תקראו רק על אלי ישי, נתניהו ושטייניץ, כך גם בתמונות שלצד הכתבה. לא בלי סיבה - הרי ידוע שהקורא הממוצע מסתפק במבט חטוף אל הכותרת, כותרת המשנה, התמונה והכיתובית שצמודה לה.

במאמר המערכת של "הארץ" קוראים לישי לקחת אחריות ולהתפטר. באותו עיתון הוא מגיב ואומר: "תוקפים אותי כי אני ספרדי, חרדי וימני". בעיתון זה מוצג ככותרת בומבסטית, אולי אפילו קצת מלגלגת. אני חייב לומר שאני רואה בדבריו הרבה מן האמת. נכון, אלי ישי מותקף בשל היותו ספרדי וחרדי, ישי הוא דמות מאוד לא אהודה בתקשורת, שמכה אותו שוק על ירך בכל הזדמנות. היום, מעל בימת הכנסת, שיבחה שלי יחימוביץ', שאינה נמנית עם תומכיו הגדולים, את שר הפנים אלי ישי ואמרה שעד כמה שהיא יודעת הוא השר שהשקיע את המאמצים הרבים ביותר לשיפור מצב שירותי הכבאות. אני אהיה מופתע אם כלי תקשורת כלשהו יצטט אותה. גם אברהם פורז (מראשי תנועת "שינוי") עמד לצידו בראיונות רדיו היום בבוקר, כשאמר שהמתקפה נגדו אינה מוצדקת. גם על זה לא קראתי מילה באתרי האינטרנט של העיתונים הגדולים.

ב"ישראל היום" תפסו כיוון שונה - ציפי לבני. הם הוציאו מהארכיון הצבעה בכנסת בשנת 2002, אז ביקש מפקד חה"א דן חלוץ לפטור את מסוקי היסעור מפעולות הכיבוי האווירי. ציפי לבני ועוד 11 הצביעו בעד, אלי ישי ועוד 4 שרי ש"ס התנגדו.

הגיע הזמן שנבין: זהו מחדל, זה אסון נוראי, אבל למחדל הזה אין אבא אחד, אין אשם ברור. מדינה לא יכולה להיות ערוכה לכל תרחיש אפשרי בכל זמן נתון. זו מדינה קטנה עם המון בעיות, תקציב קטן ובחירות כל שנתיים. בחוכמה של בדיעבד הכל ברור וכל הכתובות על הקיר, אבל מי יודע מאיפה יגיע האסון הבא ובאיזה פינה מחכה לנו ה"מחדל" הבא.
האם בתי החולים ערוכים לאירוע בו יפגעו 150 אלף איש?
האם המבנים ערוכים לרעידת אדמה חזקה?
האם חופי ישראל ערוכים לגלי צונאמי?
האם המדינה תדע לתת מענה במקרה של פגיעה מכוונת בתשתיות רבות בו זמנית (גשרים, כבישים, חשמל)?
לא בטוח, ונראה שלא. אבל:
המדינה יודעת איך לא לחזור על מחדלי מלחמת יום כיפור; המדינה יודעת איך להמנע מהטעויות שנעשו במלחמת לבנון השניה; המדינה יודעת להתמודד עם מחבלים מתאבדים המנסים להסתנן לגבולותיה; שירותי הבטחון לומדים איך למנוע את הרצח הפוליטי הבא; שירותי הכבאות ידעו ויוכלו להתמודד עם השריפה הבאה.
כל זה כי אנחנו מדינה צעירה, שעדיין לומדת מהטעויות של עצמה, מדינת ישראל נבנית עדיין, מפיגוע לפיגוע, ממלחמה למלחמה, מאסון לאסון.

ונקודה למחשבה: אם מכבי האש לא מתמודדים עם שריפה שהחלה בגחל של נרגילה, מי האשם העיקרי פה? הנערים שעישנו, או הכבאים שלא הגיעו? או המדינה שלא נערכה? לשחרר מיד את הנערים העצורים בחשד לגרימת השריפה! שאגב, מואשמים בגרימת מותם של 41 איש ברשלנות. בושה וחרפה.

גזענות ממוסדת

ב-27 באוקטובר 2010 דנה ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת בהצעת החוק לתיקון פקודת האגודות השיתופיות. התיקון מציע למסד בחוק את ועדות הקבלה ביישובים הקהילתיים. התיקון מציע לאפשר ליישובים בהם לכל היותר 500 בתי אב לקיים ועדת קבלה שתוכל לקבל או לדחות בקשות של כאלה שמעוניינים לעבור לגור ביישוב. לפי סעיף 6ג: "ועדת קבלה רשאית לקבל מועמד ליישוב הקהילתי בהתבסס על אחת או יותר משיקולים אלה בלבד: [...] (5) חוסר התאמה של המועמד למקדם החברתי-תרבותי של היישוב, שיש יסוד להניח כי יהיה בו כדי לפגוע במרקם זה."

זו גזענות בחסות החוק. כל המטרה של ועדות הקבלה היא להדיר את רגליהם של ערבים, מזרחים ושונים אחרים מהיישוב הסטרילי שהקימה לה קהילה סנובית ומתנשאת כזו או אחרת.
כמה ישובים בארץ באמת משמרים מרקם תרבותי-חברתי כלשהו? על מי אתם עובדים.
בהמשך ההצעה צוין: "ועדת הקבלה לא תסרב לקבל מועמד רק מטעמי גזע, דת, מין, לאום או מוגבלות". כלומר, הועדה תוכל לדחות מועמד מטעמי צבע עור ובלבד שיהיו לה סיבות נוספות. אסור שזו תהיה הסיבה היחידה. את המילה "רק" המזעזעת הסירו לאחר התעקשות של ח"כ דב חנין.

לקראת סוף הדיון, כשח"כ אחמד טיבי הזכיר שוב שהחוק הוא גזעני בעיקר כלפי ערבים שלא יוכלו להתקבל לישובים יהודיים, ענה לו ח"כ דוד רותם (יו"ר הועדה): "בכל ישוב יהודי צריך שיהיה ערבי אחד, כי בשבת, כשהמקרר נכבה מה אני אעשה?". אם החוק לא מספיק אומלל, אז היו"ר הוסיף את האמירה הזו.

בועדת הכנסת התקבצו חברי הכנסת לדון בהצעה. המתנגדים היו כולם חברי המפלגות הערביות, כאילו זה עניינם הבלבדי. החוק ממסד את האפליה לא רק כלפי הערבים אלא גם כלפי מזרחים, גרושות, עולים וכו'. אבל לאלה לא היה קול בדיון הזה. אותי זה הפתיע.

 מצד התקשורת בקושי הייתה התייחסות. עיתון "הארץ" סיקר את הנושא באופן הרציני ביותר, ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" הסתפקו בידיעות שוליות. גם במהדורות החדשות הנושא הוזנח כמעט לחלוטין.

Shlomi, no nervous

בימים האחרונים מסתובב ברשת קטע של שלומי ארבייטמן, שחקן נבחרת ישראל בכדורגל שמשחק בבלגיה, מתראיין באנגלית לערוץ טלויזיה בלגי. לקטע הזה כבר יש רמיקס ופארודיה ובדיחות מכאן ועד הודעה חדשה.
אני נחשפתי לראיון הזה לראשונה בתכנית "צינור לילה" עם גיא לרר, שם הקדימו להראות את הקטע המפורסם של עמיר פרץ שובר את השיניים בניסיון לחבר שני משפטים באנגלית.
גם בתכנית האקטואליה של עודד בן עמי לא פסחו על הנושא כשהכתב דרור גלוברמן הציג את הקטע בגאווה ולאחריו את הרימקס הנפלא שעשו לו הגולשים. ל"זכותו" של גלוברמן יאמר שהוא הקדים ואמר: "לא הייתי מביא את זה לכאן אלמלא האיש היה בדרכו להפוך לכוכב גם בתחום הפטפטת". כן הא, הרי ארבייטמן מיועד להיות שליחנו הבא באו"ם.

אני לא אשקר, גם אני צחקתי כשראיתי את הקטע ושמעתי את האנגלית העילגת של השחקן, אבל אני עדיין לא מבין למה עושים מזה כזה סיפור גדול. בסדר, אז הוא לא יודע אנגלית - לא כל אחד חייב לדעת אנגלית.
בניגוד לעמיר פרץ, שלומי ארבייטמן הוא שחקן כדורגל - לא דמות ציבורית. ארבייטמן צריך לשחק טוב כדורגל, לא לדבר אנגלית, אולי אפילו לא לדבר בכלל. מעניין מה עודד בן עמי עושה עם כדור כדורגל.

כמויות הרוע ולשון הרע שנשפכות ברחבי הרשת מגעילות אותי, במיוחד כשנותנים לזה במה גם בתכניות טלויזיה בערוצים שמכבדים את עצמם.