היום ב"הארץ" פורסם על דבריו של שר החוץ אביגדור ליברמן מתוך נאומו בפתיחת הכנס השנתי של שגרירי ישראל. ליברמן כהרגלו ידע להגיד דברים שבינם לבין דיפלומטיה עובר נהר רחב מאוד, והתקשורת כהרגלה ידעה להוציא מהם את המיטב.
ליברמן אמר שהוא חושב שראש ממשלת טורקיה הוא שקרן, שהדרישה להתנצלות מצידו היא חצופה, שנתניהו לא מציאותי ושאין שום סיכוי להסדר קרוב מול הפלשתינים גם אם ניתן להם את תל אביב.
נתניהו מצידו הצהיר שדבריו של שר החוץ לא משקפים את עמדת הממשלה ושיש רק קול אחד לממשלה הזו והוא שלו.
דבריו של ליברמן, כמעט כמו בדרך כלל, הם נכונים. הם לא תקינים פוליטית, הם לא שופעים בדיפלומטיה כיאה לשר חוץ, אבל הם אמת כמעט מוחלטת. עם הדברים שליברמן אומר חלק רחב בציבור מסכים, חלק שמשקלו הפרלמנטרי גבוהה בהרבה מ-15 המדנטים שלהם זכה ליברמן בבחירות האחרונות. ליברמן תמיד ידע להציג את הדברים כהוויתם, בלי להתחנף ובלי להתנצל.
למרות זאת, מרגע שנכנס ליברמן למשרד החוץ, אולי היה חכם יותר לבלום את האימרות האלה מפעם לפעם, לא את כולן, לא תמיד, אבל חלק ולפעמים. בכל זאת, שר החוץ הוא חלק גדול מפניה של הממשלה.
אולם, נתניהו לא חושב ככה. נתניהו לא רואה בשר החוץ שלו חלק מפניה של הממשלה. שוב נתניהו מתנער מהדברים של ליברמן ואומר שאינם מביעים את עמדת הממשלה. לפי נתניהו, הוא היחידי שמביע את עמדת ממשלת ישראל והדברים הם עמדתו האישית של ליברמן בלבד כמו שלכל שר ושר יש עמדה משלו. קואליציה היא לא אוסף של יחידים, וליברמן הוא לא עוד שר בממשלה. יש משמעות לקואליציה כמקשה אחת, ויש חשיבות עצומה לעמדתו של שר החוץ כפי שמביע אותה ברבים. לא יתכן שראש הממשלה יתייחס לשר החוץ כעוד שר דעתן וסוליסט. שר החוץ מייצג את ממשלת ישראל במידה כמעט שווה לנתניהו עצמו והתנערות מדבריו לא תוכל להחזיק לעד.
כדאי שנתניהו ישמור על הקואליציה שלו לא רק מפני הצעות אי-אמון, אלא גם ידאג לשמר אותה כיישות שמייצגת רעיון שלם, רעיון אחד עם התחלה, סוף ודרך. ככה אולי נראה פה בפעם הראשונה מזה הרבה זמן עגלת ממשלה שמקדמת אותנו על גבה למקום טוב יותר.
ליברמן אמר שהוא חושב שראש ממשלת טורקיה הוא שקרן, שהדרישה להתנצלות מצידו היא חצופה, שנתניהו לא מציאותי ושאין שום סיכוי להסדר קרוב מול הפלשתינים גם אם ניתן להם את תל אביב.
נתניהו מצידו הצהיר שדבריו של שר החוץ לא משקפים את עמדת הממשלה ושיש רק קול אחד לממשלה הזו והוא שלו.
דבריו של ליברמן, כמעט כמו בדרך כלל, הם נכונים. הם לא תקינים פוליטית, הם לא שופעים בדיפלומטיה כיאה לשר חוץ, אבל הם אמת כמעט מוחלטת. עם הדברים שליברמן אומר חלק רחב בציבור מסכים, חלק שמשקלו הפרלמנטרי גבוהה בהרבה מ-15 המדנטים שלהם זכה ליברמן בבחירות האחרונות. ליברמן תמיד ידע להציג את הדברים כהוויתם, בלי להתחנף ובלי להתנצל.
למרות זאת, מרגע שנכנס ליברמן למשרד החוץ, אולי היה חכם יותר לבלום את האימרות האלה מפעם לפעם, לא את כולן, לא תמיד, אבל חלק ולפעמים. בכל זאת, שר החוץ הוא חלק גדול מפניה של הממשלה.
אולם, נתניהו לא חושב ככה. נתניהו לא רואה בשר החוץ שלו חלק מפניה של הממשלה. שוב נתניהו מתנער מהדברים של ליברמן ואומר שאינם מביעים את עמדת הממשלה. לפי נתניהו, הוא היחידי שמביע את עמדת ממשלת ישראל והדברים הם עמדתו האישית של ליברמן בלבד כמו שלכל שר ושר יש עמדה משלו. קואליציה היא לא אוסף של יחידים, וליברמן הוא לא עוד שר בממשלה. יש משמעות לקואליציה כמקשה אחת, ויש חשיבות עצומה לעמדתו של שר החוץ כפי שמביע אותה ברבים. לא יתכן שראש הממשלה יתייחס לשר החוץ כעוד שר דעתן וסוליסט. שר החוץ מייצג את ממשלת ישראל במידה כמעט שווה לנתניהו עצמו והתנערות מדבריו לא תוכל להחזיק לעד.
כדאי שנתניהו ישמור על הקואליציה שלו לא רק מפני הצעות אי-אמון, אלא גם ידאג לשמר אותה כיישות שמייצגת רעיון שלם, רעיון אחד עם התחלה, סוף ודרך. ככה אולי נראה פה בפעם הראשונה מזה הרבה זמן עגלת ממשלה שמקדמת אותנו על גבה למקום טוב יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה