לא סוד הוא שב-"ידיעות אחרונות" יושבים כתבים רבים שכפסע בינם ובין התפקדות ל-"קדימה". הדבר זועק לשמים מבין כותרות העיתון כמעט מיום עלייתו של נתניהו לשלטון לפני כשנתיים.
העיתון (וחלקים נרחבים בתקשורת) מוצא על בסיס קבוע דמות חדשה מהממשלה לניגוח ורודף אותה בכותרות הראשיות.
בתחילה זה היה אלי ישי שהוצג כמי שמייצג את כל מה שרע, בראש ובראשונה בפרשת "ילדי העובדים הזרים".
לאחר מכן עברה המתקפה לאהוד ברק, שבמשך שבוע הושמץ על ידי אולמרט מעל כותרות העיתון ומוספי החגים, ואף חטף ביקורת נוקבת (שהתפרסה על כרבע מהדף הראשי) על כך שאשתו נילי ישבה לצידו במליאת האו"ם, השם ישמור.
עכשיו זה אביגדור ליברמן. נכון, ליברמן הוא לא שר החוץ הכי פוליטיקלי-קורקט שהיה פה, אבל שוב, התקשורת לא נותנת לנו להחליט מה אנחנו חושבים, ובידיעות אחרונות הכותרות לא משאירות פתח לחשיבה עצמאית:
"ליברמן יוצא במתקפה"
"שר החוץ הישראלי מכה שנית"
חיפשו ומצאו עוד איזשהו קצה קצהו של מינויון פוליטי, כי אם מחפשים מוצאים, לא חסרים מינויים פוליטיים שהפכו לדבר חצי מקובל, תשאלו את צחי הנגבי.
העיתון (וחלקים נרחבים בתקשורת) מוצא על בסיס קבוע דמות חדשה מהממשלה לניגוח ורודף אותה בכותרות הראשיות.
בתחילה זה היה אלי ישי שהוצג כמי שמייצג את כל מה שרע, בראש ובראשונה בפרשת "ילדי העובדים הזרים".
לאחר מכן עברה המתקפה לאהוד ברק, שבמשך שבוע הושמץ על ידי אולמרט מעל כותרות העיתון ומוספי החגים, ואף חטף ביקורת נוקבת (שהתפרסה על כרבע מהדף הראשי) על כך שאשתו נילי ישבה לצידו במליאת האו"ם, השם ישמור.
עכשיו זה אביגדור ליברמן. נכון, ליברמן הוא לא שר החוץ הכי פוליטיקלי-קורקט שהיה פה, אבל שוב, התקשורת לא נותנת לנו להחליט מה אנחנו חושבים, ובידיעות אחרונות הכותרות לא משאירות פתח לחשיבה עצמאית:
"ליברמן יוצא במתקפה"
"שר החוץ הישראלי מכה שנית"
חיפשו ומצאו עוד איזשהו קצה קצהו של מינויון פוליטי, כי אם מחפשים מוצאים, לא חסרים מינויים פוליטיים שהפכו לדבר חצי מקובל, תשאלו את צחי הנגבי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה